בלוג

אין דבר כזה , כולן משקיעות את מקסימום היכולת ומממשות את הפוטנציאל שלהן בלי לעצור ולשאול, "..רגע אחד, אני חייבת? אני רוצה?...).

כולנו נולדים עם פוטנציאל שלם ומושלם, אין הבדל ביננו לא משנה אם יש לנו אף גדול, אוזניים בולטות או מבנה גוף גדול. יתכן שהגנים שלנו הם כאלה שהופכים אותנו לגבוהים, אולי לבעלי עור כהה או בהיר, ואולי בכלל השפה שנדבר אותה כשנגדל קצת תהיה יפנית, ערבית או צרפתית. יש תינוקות שנולדים עם מום או חלילה מחלה והם כל כך קטנים ובכלל לא בחרו בזה ולא עשו כלום שניתן לומר שהוביל למצב ששנכפה עליהם אבל הם כאן עם הגוף, נפש ונשמה וגם הם מושלמים, ויש להם פוטנציאל לשרוד, לגדול, לממש את היכולות, כולנו חייבים להאמין ולעשות הכל כדי שזה יקרה.

כמו הציפור, גם תינוקות לא שואלים את עצמם, מדוע אנחנו צריכים לשתות דווקא חלב ולא שוקו או מיץ פטל. תינוקות גם לא זקוקים להרבה אנשים שיתנו להם עצות ולא שיציעו להם כל מיני דברים, כדי שתינוק יהיה מאושר הוא זקוק לחום ואהבה וזה חשוב שיקבל אותם מהאמא והאב הטבעיים שלו, אבל גם אם זה לא המצב, כל חום ואהבה אחרים יהיו מספיק טובים בשבילו, וגם החלב שהוא זקוק לו בכמות המספיקה ולא מעבר לה והמיטה שתהיה בדיוק בגודל שהוא מרגיש בה נוח ובטוח, סביר שאם היה בוחר היה מבקש שתהיה קטנה במימדים שלו פחות או יותר.

עכשיו תגידו לי, זה משנה אם התינוק הזה נולד ברוסיה, בעירק או בקנדה? זה משנה אם יש לו רק אימא או שני אבות?...ממש לא, התינוק הזה הוא מושלם ויש לו פוטנציאל להיות אדם מאושר, מצליח שהחיים מחייכים אליו והוא אליהם דרך מעשיו הטובים והתרומה של נוכחותו בעולם הזה והמשמעות שהוא מעניק לחייו.

רק כשגדלים, ואנשים מתחילים לקבל החלטות בעצמם הם לומדים שיש להם אפשרות לבנות בית גדול, 2 קומות עם בריכה. הם רואים מכונית גדולה ויפה, יאכטה מפוארת ואנשים שמספרים כמה הם מצליחים מבחינה חומרית ואי אפשר לשקר את עצמינו , כל אחד היה שמח מאוד אם הייתה לו יאכטה קטנה לא גדולה ממש אבל כזו שעולה 20-30 מליון דולר ( שרי אריסון מכרה לא מזמן ב 60, מציאה ), אין אחד שלא היה רוצה בית מפנק במקום יפה ונוח ואם כבר בית צריך שתהיה בחניה מכונית שווה, מה לא?

הכל אפשרי זו האמת גם אם קשה לקבל אותה, עובדה יש המון אנשים שחיים כך ולא כולם סובלים, חלק גדול מהם באמת יכול להעיד על עצמו שהוא מאושר אני מאמין. אבל אני גם מאמין שאותו אושר בדיוק לאר שונה ויכול למלא לב של נער ברזילאי שגר עם משפחתו בכפר נידח בברזיל שאין שם שום דבר שמזכיר מותרות, אבל הנער הזה עסוק כל היום בעזרה למשפחתו בעבודה בחווה שלהם, הוא רוכב על סוסים, מאכיל את הפרות ויוצא אם אביו מפעם לפעם לנסיעה ברכב הישן לעיר להביא מצרכים ופעם בשנה לקרנבל, שם הם חוגגים ביחד עד הבוקר. למשפחה הזו אין אמצעים מיותרים והם מתקיימים ממה שיש ולא מתחבטים בשאלה מדוע אין לנו יותר, הם קמים בבוקר, עושים בד"כ את אותן פעולות שהיו רגילים והולכים לישון עם סיפוק בלב שהם ביחד והם בריאים וההמשכיות היא המטרה שעומדת לפניהם ולא שום דבר אחר.

אבל במקום שבו רוב בני האדם נולדים ( לפחות אלה שיש סיכוי שאנו מכירים ) אף אחד לא היה מוכן להסתפק במעט כל כך. התקשורת , השיווק המתוחכם של חברות שרוצות להרוויח עוד ועוד כסף, עושים את שלהם וגם הסיפורים, זוכרים...של כל המצליחנים ומהר מאוד אותו ילד קטן וחמוד, זה שהיה מושלם כל כך בגיל שבוע, חודשיים שנה ואפילו שנתיים מתחיל להאזין להוריו, וגם לגננות ולחברים שלו בגינת המשחקים, הוא רואה איזה נעליים יש לאחרים ואיזה בימבה או אוטו יש לאבא שלו ואיזה לאבא של השכן ובגיל 4 או 5 הוא רוצה גם ולא מוכן להתפשר כל כך מהר על פחות מהטוב ביותר לפי תפיסתו ( טוב לא כולם אבל הרוב כן..).

בגיל 9 הסיפור נהיה מורכב יותר, הילד כבר לא תינוק ( עבר משהו בחיים לא ? ) ובגיל 13 הוא כבר יוצא עם חברים, כבר לא רק אלו שהיו איתו ביסודי, עכשיו יש את כל החטיבה, הוא כבר מזמן נחשף להתנהגויות מוזרות של אנשים באינטרנט ובמקומות אחרים, הוא רואה את הוריו לומד איך הם מתנהגים וגם מקבל פידבק על מעשיו וגם על הציונים שהוא מצליח להוציא במבחנים.

הילד הזה כבר לא ילד, הוא יודע בדיוק מה זה אומר הצלחה ובמושגים שלו בגיל כל כך צעיר הוא לא מסתפק באופניים רגילות, במשחק מחשב פשוט או בטיול משפחתי כאן בארץ לצימר פשוט ונחמד במקום קסום בטבע וגם לא במלון אמריקנה באילת ( דווקא מלון טוב..) הוא שומע מחברים ורואה בטלויזיה שיש אפשרות כזו לנסוע לחו"ל, להשיג את הבת זוג הכי יפה, לעשות יותר דברים כייפים שלא דורשים יותר מידי לחשוב או לממש אחריות. טוב זה לא כולם, ישנם גם בני נוער אחרים שתקועים על המחשב, בסיפריה או בחוגים על גבי חוגים ולא ממש מעניין אותם חברים, כסף או בגדי מותגים, אבל ביננו אם תשאלו נערות מה הם רוצות להיות כשיהיו גדולות 70% רוצות להיות מפורסמות וזה לא סתם. הריאליטי, התחרות הלחץ של ההורים שהילדים שלהם יהיו משהוווו, משגע אותם מבלבל להם את המושגים והם גדלים להיות אנשים מעט כמונו לא?...

רק ציפורים בונות קן ואנשים בית עם 2 קומות ובריכה. האם זה באמת מה שחשוב ואם כן, אולי בכל זאת יש משהו חשוב יותר?

מה שווה בית גדול, 2 קומות עם בריכה בלי שיהיו בו אנשים, שירוצו בו ילדים, שתשמע בו מוזיקה ושתמיד יהיה בו אור. מה שווה רכב אם כל מי שנוהג בו זה אדם אחד ולידו מתחלף בן זוג בתדירות דומה לזו של החלפת האור ברמזור. אם אתם רוצים בית גדול 2 קומות עם מרפסת ובריכה, דאגו קודם כל שיהיו  מי שירצו לגור בו איתכם באושר ואהבה כאילו שהייתם עכשיו בכפר נידח בברזיל וכל מה שהיה לכם זו חווה קטנה ורכב ישן.

לפעמים כדאי לחזור קצת בזמן לילדות בדימיון להיזכר בדברים שגרמו לכם אושר, ובמיוחד לאלו שעשיתם וקיבלתם עליהם מחמאות מאחרים, אותם דברים שהייתם בהם הכי מצליחים הכי מוכשרים...הם הכישורים והתכונות שאם תזהו אותם שוב ותגדירו אותם תוכלו לגבש את הזהות המקצועית שלכם כך שיהיו המון אנשים שיהיו מוכנים לשלם לכם תמורת אותו הכישרון, הידע או השירות שרק אתם יכולים להעניק. 

כשיהיה לכם הרבה כסף תדעו שבאפשרותם להשקיע בבית גדול 2 קומות עם בריכה אבל לעולם לא תשכחו שההצלחה שלכם היא תוצאה של הבנת המשמעות של המהות שבזכותה אתם כאן שאינה קשורה בדבר מה חיצוני אלא בתפקידכם לתרום לעולם יפה יותר, להוות דוגמא אישית ולהאיר לאנשים אחרים את הדרך להגשמה עצמית.