עישון בגיל ההתבגרות - לחץ חברתי

"...בהפסקה ניגש אלי אהרון והפתיע אותי בשאלה שלא התכוננתי אליה. אחי...קבענו כמה חברים אחה"צ רוצה לבוא לעשן? בהתחלה לא לגמרי הבנתי למה התכוון, אני יודע שמדברים על עישון הכוונה לסיגריות אבל שמעתי על עוד כמה דברים שצעירים מעשנים.." כך אני התחלתי לעשן

בני נוער רבים מוצאים את עצמם בפני דילמה כמעט בלתי אפשרית. מצד אחד הרצון להיות מקובל ולא להחשב לחנון ומצד שני הערכים מבית, השכל הישר וההיגיון שמאותתים לנו שהעישון אינו דבר נכון, לא לבריאות הפיסית ולא לנפשית.

כאחד שגדל בבית להורים מעשנים, הסקרנות להתנסות בעישון הייתה לגמרי טבעית. בגיל 13 או 14 אני זוכר את הורי המעשנים ומכיוון שגרנו בבית עם חצר וגינה הם הרשו לעצמם לעשן בחופשיות. כילד ונער סקרן הרגשתי צורך לחוות מה זה הדבר הזה שנקרא עישון, הרעיון שצריך להסתיר את ההתנסות מההורים ולמצוא דרכים יצירתיות לעשן מתחת לאפם של שאר החברים שאותם העישון לא עניין הגבירו את הריגוש ואת האתגר למצוא מקומות מסתור, שם היינו אני וחבריי מנסים סוגים שונים של סיגריות כאילו היו ממתק או סוג של בילוי.

אני זוכר את הטעם המוזר שהיה קשה להגדיר אותו אבל משהו בעישון השפיע מיד על התחושות בגוף, למעשה ככל שהמשכתי לעשן כך היה קשה לי לחשוב על האפשרות להפסיק את ההרגל שהפך, היום אני יודע בתוך זמן קצר להתמכרות.

לאחר 20 שנות עישון הגעתי למסקנה אחת וברורה, העישון הוא הסיבה לרוב הקשיים שאני ושאר משפחתי נאלצנו לחוות, הוא הסיבה העיקרית למערכת היחסים המורכבת והקשה לפעמים בין הורי ובינם לביננו הילדים, לדאגה המתמדת ובסופו של דבר גם לחולי ולמוות של אבי שלא זכה לשמוע את מה שאני משמיע באוזניהם של מעשנים שרוצים להיגמל.

בכל שנה מציינים בארץ ובעולם את היום הבינלאומי ללא עישון אז גם ממשלות מעלות שורת החלטות במטרה "לנקות" כלשון ההודעות את הרחובות מעישון. אני כמובן מברך על ההתקדמות ורואה בה צעד חשוב בדרך להפוך את העישון לפחות ופחות לגיטימי עד להוצאתו לגמרי מהחוק. אני יודע שבעיני רבים עדיין ( גם שאינם מעשנים ) העישון הוא הרגל שאין להתערב בו מכיוון שהוא נתון לבחירה והחלטה של מבוגר, אבל זהו שאין הדבר כך.  אף מעשן לא בחר לעשן מבלי שיוכל בקלות להפסיק את ההרגל שלא לדבר על המחיר הכבד שמעשנים נאלצים לשלם עבור הנאה מפוקפקת וזמנית. 

מעשנים אינם יכולים לבחור להפסיק לעשן כך בלי עזרה ולכן מדובר בהתמכרות שכל מה שמאפיין אותה זה נזק והפסד לא רק למעשן עצמו כי אם לאלו שחיים בסביבתו ולמעשה יוצא שכולנו כחברה נאלצים לשלם מחיר כבד מאוד על העישון שהומצא ע"י כמו הרבה דברים רעים ע"י מי שראה בעיניו רק רווחים כספיים ובטח שלא את טובת הציבור. את הפוסט הזה אני מקווה שיקראו הורים ובני נוער גם כאלה שהעישון לא חלק מחייהם. לכולנו תרומה לכך שעדיין ישנם מעשנים ובכל שנה מצטרפים עוד ועוד צעירים למעגל המכורים רק כי אין מי שיציג להם באמת את המחיר האמיתי של העישון והשפעתו על הסיכוי שלהם לממש את הפוטנציאל.

כאן אני חייב לעצור ולהסביר את הקשר שאני עושה בין העישון להצלחה. בכל סדנה או הזדמנות שיש לי להציג את גישתי הלא שגרתית לתופעת העישון אני מסביר כיצד העישון הופך לחסם הצלחה. אני מאמין בכל ליבי שהעישון אינו דומה לשאר ההרגלים שניתן לחשוב עליהם שמאפיינים חיי צעירים או מי שמחפשים דרך להירגע מלחצי היומיום או שזקוקים ל"משענת" שתסייע להם להתמודד עם מצוקות ודילמות רגשיות. העישון לא דומה לשום הרגל מכיוון שהוא פועל בצורה קשה וחד משמעית נגד הגוף ונגד הנטייה הטבעית של כל אחד מאיתנו לצמוח ולהתפתח. העישון לעולם לא יכול להתיישב עם השכל היישר ולכן תמיד יישאר כסוג התנהגות שמזוהה עם הרס עצמי, חשיבה תבוסתנית והתפשרות על תוצאות מוגבלות בלבד. אני אומר את הדברים מכיוון שאיך אפשר לחשוב על חיים מוצלחים, על מצויינות או על מיצוי הפוטנציאל כאשר באופן קבוע ושיטתי נעשית פעולה שמדכא את ייצר החיים.

כשאני רואה כיצד ילדי מביטים עלי ואיך שהם בוחנים את הדרך שבה אני מתנהג, מדבר או איך שאני מתייחס אליהם, לאימם ולאנשים אחרים, אני יודע שאני משפיע עליהם וקובע במידה גדולה גם את גורלם בהמשך כאנשים עצמאיים. ילדים בוחנים כל הזמן את הסביבה והם מעצבים את אישיותם בהתאם למה שהם קולטים בכל רגע נתון, התפיסה על החיים ובה מושגים כמו כסף, אהבה, רכוש, הצלחה, בריאות, יכולת, הגשמה עצמית, מתגבשת בתהליך שנמשך כל החיים אבל הפרק המשמעותי ביותר בגיבוש הזהות האישית הוא בתקופת הבגרות.
 
למעשה כך כולנו מגבשים את יחסנו לעצמנו ולכל המתרחש סביבנו בעולם ואת הדרך האפשרית עבורנו  להתקדם בחיים. לכל אחד הדרך הייחודית לו להשיג דברים ודימוי עצמי שהוא תוצאה של חוויות חייו. כאשר הדימוי העצמי חזק וחיובי, החיים נראים כחוויה שיכולה להיות מרגשת ומלאה באתגרים, ברגעים טובים ומספקים וכאשר הדימוי והתפיסה העצמית ירודה ושלילית, הגישה לחיים מאופיינת בתחושה של קושי, מחסור ומאבק שיוצרים במוקדם או מאוחר גם אי וודאות גדולה באשר לעתיד.
 
לאחרונה שוחחתי עם בני בן ה 13 על תופעת העישון בעקבות מפגש שהיה לו ולכיתתו עם יועצת חינוכית בנושא גיל ההתבגרות. זו הייתה הזדמנות לבחון ביחד איתו את השפעת העישון על חיי המשפחה ובעיקר על חייהם של סבו וסבתו שהיו מעשנים במשך שנים רבות וחיי שלי כמעשן עד שהיה בן 3. חשבון קצר ופשוט העלה כי  הורי הוציאו מעל 1,000,000 שקל על העישון במהלך חייהם! אבי נפטר לפני שלוש שנים בגיל 83 ועישן עד יומו האחרון ואימי שתזכה לאריכות ימים, הפסיקה לעשן באותה השנה כשהיא בת 70 ברגע אחד של החלטה.
 
במפגש עם יועצת חינוכית שהוזמנה לביה"ס לשוחח עם הילדים על התמכרויות שמעו הוא וחבריו לכתה על זה שבשנה הבאה  בחטיבת הביניים, יציעו להם להתנסות בעישון ובשתיית אלכוהול או בדברים אחרים ועל הדרך האפשרית שלהם להתחמק "בעדינות" מההתנסות בלי להרגיש פחות "מקובלים". חינוך בדרך של הוראה הוא דבר טוב ונכון אבל לא מספיק בנושאים ערכיים. איך אפשר לצפות שמסרים ייקלטו ויופנמו כערכים במוחם של הצעירים כל עוד הם נחשפים למסר סותר וכפול שרק מגביר את הבלבול והתסכול איך וכיצד לנהוג. עוד בביה"ס נחשפים הצעירים לחלק ממוריהם שמעשנים בהפסקות, לצעירים אחרים בכתות גבוהות יותר שמעשנים ברחוב, לדמויות בטלוויזיה ובסרטים ואפילו בביתם שלהם אם הוריהם מעשנים הם נחשפים להרגל שכולם מדגישים עד כמה שמזיק אבל בכל זאת הוא חלק מחייהם של אנשים רבים שטוענים שיש בו בכל זאת משהו טוב.
 
השיחות עם ילדים ובני נוער על הלחץ החברתי והדרך לא להיגרר אחר התנהגויות שליליות הם דבר חשוב מאוד אבל לא מספיק להקדיש לכך מספר בודד של שיעורים. ובעיניים שלי החינוך צריך להתמקד יותר בערכי החיים ובדרך להגשמת הפוטנציאל האישי בדרך של השקעה ומאמץ אמיתי בדברים בעלי ערך ובדרך זו לחזק את אישיותם של צעירים מול אינסוף הגירויים שנמצאים בכל מקום כמעט, ברחוב בשילוט חוצות ובהתנהגותם של אנשים, באינטרנט ובתוכניות הטלוויזיה בהם מוצגים עישון ואלכוהול כסמלי סטאטוס לחופש ועצמאות. מספיק לראות את אתר האינטרנט של חברת "דובק" הישראלית כדי להבין כיצד עובדת האשליה ואיך מצליחים היצרנים והמשווקים לזרוע חול בעיני הציבור כאילו העישון באמת מוביל לאושר כאשר האמת היא הפוכה לחלוטין.
 
אפשר להגיד לבני הנוער הכל, להורות להם ולהפציר בהם לעשות או לא לעשות דבר מה, לחלק להם ציונים טובים כאשר הם מצליחים וציונים פחות טובים כאשר לא עומדים בציפיות, לעודד אותם למצויינות ולסייע למי שזקוקים לתמיכה ועזרה, אבל בלי מודל לחיקוי ובלי השראה וידע נכון ומבוסס, ההתמודדות עם החיים נראית מורכבת ולפעמים בלתי אפשרית, וכשהעישון הוא מענה ופתרון נוח וזמין, ההתמכרות כמעט וודאית. כאשר דמויות מפתח כמו הורים, מחנכים או דמויות נערצות פועלים בניגוד למה שבני נוער שומעים כלא נכון או מזיק...הם מבולבלים וספק אם יאמינו ויפנימו את מה שכל כך מנסים להעביר להם גם אם הדברים נשמעים לגמרי הגיוניים.
 
לא מפתיע שההתמכרות לעישון נחשבת לערמומית מכל התמכרויות, לרוב האנשים קשה להבין את תופעת העישון לגמרי ואת השלכותיה האמיתיות והבלבול הוא לא רק בקרב המעשנים עצמם אלא גם בציבור כולו. מצד אחד ברור שהעישון הוא דבר שלילי שכדאי להימנע ממנו אבל בפועל הציבור מתייחס לעישון במידה של סלחנות ואפילו בלגיטימיות יתרה שבאה לידי ביטוי בחוקים שמגבילים אמנם מכירה של סיגריות לקטינים אבל מתירים זאת לבני הגיל הבוגר, עפ"י חוק נקבעו פינות עישון במקומות ציבוריים ומקומות עבודה ואין הגבלה על המסרים השיווקיים שמעבירים יצרני ומשווקי הסיגריות, שאינם כוללים מידע מלא ואמיתי על נזקי העישון אבל מקפידים לקשר את העישון כגורם אושר, שאין אדם שלא משתוקק לו. הבעיה הגדולה ביותר עם העישון בקרב בני הנוער היא שאין להם "יד מכוונת" ולא כלים תודעתיים מספקים שעומדים לרשותם, מול עוצמתם של שיטות השיווק המתוחכמות, ההשפעה התקשורתית והלחץ החברתי. למסרים השיווקים אשר עושים שימוש ציני במאפייני גיל ההתבגרות מטרה אחת ויחידה - לצרף עוד ועוד צעירים למעגל המכורים, שיכניסו לכיסם של היצרנים מיליארדים בשנה בו בעת שכל מעשן מוציא על הסיגריות בממוצע כ- 8000 שח' בשנה אחת בלבד! מבלי לראות כיצד מה שהתחיל בהתנסות אחת בלבד הפך בתוך זמן קצר לדרך חיים של התמכרות והפסד כמעט בכל מובן אפשרי.

בני הנוער מעשנים מתמודדים עם סיטואציה בלתי אפשרית בעל כורחם בלי להיות מודעים להשפעה הקריטית על אישיותם ויחסם לעצמם ולדמויות מפתח כמו הורים, מחנכים ובני זוג. העישון מבטא חוסר אהבה עצמית אשר נובע מאי מתן תשומת לב לצרכים החיוניים האישיים ומכאן גם הקושי לראות בצרכים של האחר ערך שיש לכבדו. לא פעם העישון נקשר עם אלימות והתנהגות שאינה מכבדת, לא את המעשן ולא את סביבתו. נערים ונערות מעשנים משלים את עצמם שיש משהו טוב בעישון שהופך אותם ליותר "שווים" וכמובן שההיפך הוא הנכון. כדי להצדיק את דפוס ההתנהגות הלא הגיוני שפועל נגד הגוף, מעשנים מטפחים את האמונה שהנזק שבעישון אינו כה חמור או וודאי. הם משכנעים את עצמם שהעישון אינו שונה לדוגמא מזיהום האוויר ומתעלמים מהנזק וההשפעה על המימד הנפשי והתפקודי בהווה. העישון נתפס אצלם כעוד סוג של בילוי או הנאה וכאמצעי זמין ומיידי להתמודדות עם דילמות ומצוקות רגשיות ולכן הם לא ממהרים לוותר על העישון כל כך מהר. במוקדם או מאוחר מעשנים חשים בריקנות ובחוסר התועלת הממשית שיש בעישון אבל הם מתקשים להשתחרר ממנו בכוחות עצמיים. כתוצאה מכך הם מפתחים תחושת כישלון אישית ותסכול שהולך ומצטבר.

מדוע קשה כל כך המחשבה על החיים ללא העישון?
 
איך אפשר להפסיק לעשות משהו טוב? המוח האנושי לא יכול לסבול קונפליקט פנימי כל כך גדול ומהותי שמעמיד שתי אפשרויות לבחירה והחלטה. איך אפשר לרצות להפסיק דבר שגורם לנו להרגיש קצת פחות אחריות ברגעים מסיימים, שיש משהו שאפשר להישען עליו, להפיג איתו מצוקות רגשיות ואפילו ליהנות איתו לבד או ביחד עם חברים. מדוע לבחור להתמודד, זה דורש להתעמת עם שאלות פנימיות קשות, לשאת באחריות ולראות את החיים כפי שהם באמת לא דרך מסך העשן "שמסתיר" דברים שלא תמיד נוח לראות או להתמודד איתם.  אני זוכר איך כילד ראיתי שהעישון פוגע בחייהם של הורי שהיו מעשנים כבדים. התמונות שזכורות לי הם בעיקר של וויכוחים על המצב הכספי, השמצות הדדיות ומאבק נפשי ורגשי בהתמודדות עם הנטל הכספי הנדרש לסיפוק צורכי המשפחה. הורי לא זכו אף פעם ליהנות מרווחה כלכלית אמיתית, הם תמיד חיו בדאגה ובפחד שמה לא יהיה להם מספיק לקנות דברים בסיסיים כמו אוכל ובגדים. אני יודע שהם וויתרו בתוך תוכם על הזכות הטבעית וההזדמנות לחווות מהו אושר אמיתי. 
 
מאז שהפסקתי לעשן אני יודע כי הורי בדיוק כמו כל המעשנים לא היו אשמים בזה שלא הפסיקו לעשן כי אני יודע שאף לא אחד מהם הבין לגמרי לאן העישון יוביל אותו, לאיזה מצב חיים עגום וכמה קשה יהיה לו לשנות את המצב. אני יודע כמה קשה המחשבה על החיים ללא "הסיגריה כמשענת" ברגעים מסוימים, אבל מאז שהתחלתי להפיץ את הרעיונות שלי והגישה שלי, אני נוכח כל פעם מחדש כיצד הקושי הזה משתנה ומפסיק להטריד ברגע שהמחשבות משתנות והאנרגיה מופנית לא למאמץ להפסיק לעשן אלא לעשיית דברים בעלי ערך ומשמעות אמיתית להצלחה ולהגשמה עצמית. אני יודע שהמחשבה על הפסקת עישון היא קשה במיוחד עבור מי שמעשן במשך זמן רב מאוד ולכן אסור שהתהליך יהיה ארוך וקשה, הוא צריך להיות קצר ומהנה או לפחות כזה שאפשר להתחבר אליו רגשית ולרצות בו כאילו היה באמת קרש הצלה.  
 
אני כותב את הדברים כדי לחזק בעיקר בני נוער אבל גם מעשנים באשר הם שהם כבני אדם טובים ומדהימים ולהעביר להם מסר שאינם צריכים להמשיך ולבלות את שארית ימיהם בתחושה של החמצה שאולי ללא העישון החיים שלהם היו יכולים להיות טובים יותר, כל יום שעובר כל דקה לא יחזרו ורק הם יכולים להחליט לאן הם מובילים את "הספינה" כקברניטים שקולים, מנוסים ואחראיים. נכון אלו רק מילים, אבל יש להם עוצמה בדיוק כמו שהמילה אהבה וחמלה מעוררות בגוף תחושות מסוימות ולעומתן מילים אחרות ושליליות שמשפיעות באופן אחר. אפשר להמשיך ולהתנגד ולהתכחש לטבע הקיומי והאנושי ולדכא את יצר החיים אבל לא לאורך זמן. ייצר החיים ישאף תמיד לפרוץ החוצה וחייבים לתת לו הזדמנות. כמו נהר שמימיו צלולים הוא יכול לשטוף ולנקות את הנפש והגוף ולהחזירם למסלול חיובי של התפתחות וצמיחה.

כפי שציינתי הייתי בעצמי מעשן שנים רבות עד לרגע שבו הבנתי שהנזק שגורם לי העישון הוא הרבה יותר גדול מהנזק לבריאות בלבד. למעשה דווקא הנזקים העקיפים, אלו שלא נהוג לדבר עליהם או לחשוב עליהם הם אלו שצריכים להדאיג כל מעשן ובמיוחד הורים לילדים ובני נוער, מכיוון שההשפעה של אותם נזקים היא מיידית ופוגעת בסיכויי ההצלחה לממש את הפוטנציאל האמיתי בהווה הרבה קודם לנזק הגופני העתידי. לילדי וגם בהדרכות שאני מקיים עם בני נוער אני מספר שוב ושוב מה גרם לי להחליט לא לעשן יותר לעולם. זו לא הייתה החלטה על הפסקת עישון אלא החלטה נחושה לתת משמעות אמיתית לחיים. הגעתי למסקנה שכדי שאוכל להגשים שאיפות שנראות בעיני כחשובות כמו חופש כלכלי, בריאות טובה, שמחת חיים והרגשה שאני שולט בחיי ולא רק מגיב לנסיבות, אני חייב לכבד את גופי ונפשי כך שיהיו רוב הזמן בשיא יכולתם.
 
לפי עקרון זה שהחלטתי לאמץ, ילדי יודעים שאצלנו במשפחה לא עושים משהו שאיננו יכולים להתגאות בו ואיננו עושים דברים בסתר כמו לשקר, לגנוב, לגרום עוולה או צער לאחר, לעבור על החוק בנהיגה ובכלל.... אנו מרוויחים את כספנו בכבוד ואוהבים את העבודה שלנו ומתייחסים בכבוד לעצמנו לאחרים בדיוק כמו שנו מצפים שיתייחסו אלינו. איננו שותים אלכוהול עד שכרות ולא מהמרים או מסכנים את רכושנו או כספנו  בהימורים או בהחלטות מסוכנות בצפייה לרווחים מהירים וקלים ואנחנו שמחים בחלקנו. איני מצפה מילדי שיהיו מושלמים וגם לא מטפח בהם ציפיות שכאלה, להיפך. הם יודעים שלטעות ולהיכשל זה בסדר כי זה אנושי אבל הם יודעים ששמה שחשוב באמת זו היכולת שלהם לחשוב באופן עצמאי, לבקר את פעולותיהם ולהפיק לקחים כל העת כדי להרגיש יותר ויותר מאושרים. כל דבר שאנו עושים או אומרים הוא מתוך מודעות והשתדלות שיהיה משהו שאפשר ל"נופף בו בגאווה" ולהתפאר בו אם נרצה בכך ואם אינו כזה ולא יכול להיחשב ככזה הוא אינו ראוי להיות חלק מחיינו בשום צורה ובשום זמן.

בשיחותיי עם הורים ואנשי חינוך אני מבקש מציע להם לנסות ולהבין את עולמם של הצעירים מהמקום שבו הם נמצאים. צריך "להיכנס לראשם" ולראות את התמונה שנראית בעיניהם ולמה הם נחשפים מידי שעה בשעה, להתנהגות מינית שאינה מכבדת, להרגלים שאינם מוסיפים לאיכות החיים, לאלימות, לשחיתות השלטונית ולהתנהגות פזיזה ולא אחראית בכביש ובמקומות אחרים, לכל אלה יש לזה השפעה על התודעה ומחיר. ילדים ובעיקר בני נוער צריכים לשמוע ולהבין כי הצלחה אמיתית נובעת מתחושת הגשמה עצמית. לאנשים מצליחים חשוב להרגיש שהם מממשים את הפוטנציאל שלהם כאנשים חושבים ובעלי יכולת מיוחדת. אנשים מצליחים מאמינים בעצמם והערך העצמי שלהם נובע מחיבור חזק לצרכים הפנימיים ולמטרות שהציבו לעצמם. ההתמכרות לעישון לעומת זאת מדכא את הנפש והגוף ולכן היא מרחיקה את הסיכוי להגשים את הפוטנציאל האמיתי ולהשיג תוצאות משמעותיות.

אני עושה את החיבור בין העישון להצלחה מכיוון שבתפיסה שלי העישון מייצג בדיוק את ההיפך מצמיחה והתקדמות, הוא מוביל למקום שאין תקווה ולעולם לא "יתיישב" עם השכל הישר או ההיגיון. מעשנים משלים את עצמם שיש משהו טוב בעישון כדי להצדיק התנהגות לא הגיונית אבל בפועל פועלים בניגוד מוחלט לכל מה שיכול לחזק את אישיותם ולהוביל את חייהם למציאות טובה ובטוחה. במקום להשקיע מחשבה ומאמץ בטיפוח האישיות ולהתוות כיוון ברור לעתיד באמצעות יצירת הזדמנויות להעשרת הידע והניסיון, הבחירה בעישון מובילה במודע או שלא במודע למקום "נמוך" יותר ויותר. זה קורה בכל פעם שחולפת מחשבה על הפסקת עישון אבל בפועל נמשך ההרגל. הפגיעה הבלתי מודעת באישיות מתרחשת בכל פעם שמבקשים סיגריה כאילו הייתה ממתק  או דבר מה אישי שנלקח בהשאלה בין חברים אבל בסתר הלב מעשנים יודעים שהם חייבים לעשן ולא פעם הם משפילים את עצמם עד כדי התרוצצות חסרת מעצורים בניסיון למצוא חנות פתוחה או אדם מעשן ממנו יבקשו רק סיגריה אחת...או שתיים ליתר בטחון.
 
אני יודע שגישתי על העישון קצת שונה ולא שגרתית ואולי מפתיעה רבים בקשר שאני עושה בין הרגל העישון לתוצאות בחיים ולתחושת האושר אבל אני מאמין בכל ליבי שזהו בדיוק המצב. מאז שהפסקתי לעשן מתוך בחירה והחלטה מודעת חיי השתנו מקצה לקצה וזה קרה גם לאימי ולשני אחיי שהפסיקו לעשן גם כן לאחר שנים רבות וכך גם למעשנים רבים אחרים שמצאו היגיון בדברים שהשמעתי בפניהם והחליטו לעשות שינוי מתוך עוצמה ולא המתינו לרופא שיאמר להם שהם חייבים להפסיק לעשן או למנהל הבנק שיאמר להם שחשבון הבנק שלהם מוגבל והם יישארו חסרי אונים.
 
בכל אחד מאיתנו פועל "מצפן" טבעי שנועד לכוון את החיים תמיד לצמיחה ולהתפתחות. אותו מצפן ( יש אשר מכנים אותו מצפון ) לעולם לא יניח לנו ולא יאפשר לנו לנהל אורח חיים "לא תקין" ויאלץ אותנו לחזור לאיזון כאשר איננו צועדים בכיוון הנכון. אותו "מצפן" יודע לסמן לנו ולאותת לנו כאשר אנו מתנהגים באופן לא ראוי, כלפי עצמנו או כלפי אחרים. "המצפן" כל כך מתוחכם ומדויק שהוא יודע בדיוק מתי אנו פועלים נגד עצמנו ומתי משקיעים בטיפוח עצמי כדי שנהיה בשיא היכולת במרב הזמן. אותו "מצפן" הוא האינסטינקט הטבעי שגורם לנו לחוש שמשהו לא בסדר, והאיתותים שלו באים לידי ביטוי באי נוחות, מתח, כעס ודכדוך אבל בדיוק באותו האופן אותו "המצפן" הוא גם זה שמעורר בנו רגשות חיוביים, שמחה ואהבה ותשוקה להשיג דברים שיהפכו את החיים ואותנו ליותר בטוחים ומאושרים.
 
התמכרויות פועלות בדיוק בכיוון הפוך ומכוונות להרס עצמי. עישון מרחיק את הסיכוי להגשים את הפוטנציאל האמיתי כי הוא מייצג בדיוק את ההיפך מצמיחה והתקדמות, הוא מוביל למקום שאין בו תקווה ולעולם לא יתיישב עם השכל הישר או ההיגיון. מעשנים יכולים לעשות כל כך הרבה  עבור עצמם בכסף, בזמן ובאנרגיה שהם מפסידים מידי יום, אבל רובם עסוקים בשגרת החיים ולא מפנים לעצמם זמן  לחשוב מדוע הם ממשיכים לבחור בעישון כפתרון למצוקות ולדילמות בזמן שקיימות אפשרויות רבות ומועילות יותר. היום לאחר שהחלטתי שעיסוקי המרכזי הוא להראות לאנשים אתה הדרך להיגמל מהעישון חשוב לי להעביר את המסר להורים. חשוב לי לומר להם להיות מקור השראה עבור ילדיהם ולהעניק להם יד מכוונת ברגעים הנכונים ולעודד אותם להגשים את הפוטנציאל ופחות לנסות "לדחוף" אותם להיות כמוהם או להגישם את השאיפות שהם עצמם לו הצליחו לממש. חשוב לי לומר להורים שגם להם מותר לטעות ואף אחד לא נולד להיות הורה מושלם ושאין דבר כזה מושלם. כולנו היינו ילדים וכולנו טעינו ונכשלנו אבל גם כולנו יודעים שהמקום שבו הרגשנו הכי טוב, הכי שייכים ומאושרים זה המקום שבו הרגשנו חופשיים לומר את דעתנו מבלי לחשוש מביקורת. הרגעים הנפלאים בחיים הם אלה שמאפשרים לנו להתבטא, להרגיש שיש לנוכחותנו משמעות ושביכולתנו להביא לידי ביטוי את היכולת המיוחדת שלנו מתוך אמונה שזו הדרך לעצב לעצמנו סביבת חיים תומכת ומתגמלת.
 
עלינו להיות מאושרים בחלקנו כדי שנוכל להעריך את אותה שאיפה אצל אחרים. הדרך לחזק את אישיותם של צעירים וגם של עצמנו היא לעודד חשיבה עצמאית, והתנהגות שתהיה בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לאפשר מרחב חיים בו משלח היד ( העבודה ) מעניקה חופש יצירה ותגמול שתואם את השקעתנו וכישורינו המיוחדים ולא להיכנע להתנהגות שיכולה להוביל באופן וודאי למקום של תסכול ודאגה.
 
השינוי צריך להתחיל אצל כל אחד מאיתנו, בני נוער ומבוגרים
 
אם אנו רוצים באמת להבטיח את העתיד עלינו לעצור לרגע ולחשוב לאן פנינו מועדות ואיך אנו נראים בעיני הצעירים מאיתנו בבואנו לקבל החלטות בעלות השלכה ישירה על איכות החיים. השינוי צריך להתחיל בכל אחד ואחד בדרך החשיבה, בדפוס ההתנהגות בצורת הדיבור והיחס לעצמנו ולאחרים וזה לא תמיד קל ופשוט. כאשר המציאות מורכבת והדאגה העיקרית היא לשרידות כלכלית ואישית אין תמיד את הכוח לחשוב או לפעול במושגים שכאלה, אבל זו הדרך הנכונה להראות מה חשוב לנו באמת ולקוות שדרך החיים שאנו צועדים בה תחלחל ותשפיע על הדור הבא.
 
בעידן בו רוב המסרים הפרסומיים שמים במרכז את התחרותיות, העושר החומרי וסיפוק היצרים כמדדי הצלחה צריך להזכיר לעצמנו כי תחושת אושר אמיתית אינה נובעת רק מהישגים חומריים אלא באיזון שבינם לבין תחושת המטרה והמשמעות שיש לחיים. בעיניים שלי הצלחה אמיתית נובעת מתחושה של הגשמה עצמית ומהרגשת שייכות וזה יכול לקרות רק כאשר אנו מרגישים שאנו מממשים את הפוטנציאל כאנשים חושבים ובעלי יכולת מיוחדת ומאמינים בעצמנו כי ביכולתנו להתגבר על קשיים ולהתמודד עם אתגרים ושינויים. במשך זמן רב מאוד חקרתי את חייהם של אנשים שיכולתי להגדיר את חייהם כהצלחה. ראיתי כיצד אותם אנשים דואגים כל הזמן לצרכים שלהם הפיזיולוגיים, המנטאליים והאחרים והם לא מפסיקים להתמקד במטרות שהציבו לעצמם כיעד וחזון.

אנו נמצאים בעידן שמחייב חשיבה במושגים חדשים. בעיקר נכון הדבר על המהות שלנו כבני אנוש, על התפקיד שלנו בעולם הזה, על הצורך לשמור ולהגן על הטבע והסביבה אבל אולי יותר מכל על הדרך להחזיר את האותנטיות לחיים. אנשים היום זקוקים יותר מתמיד להיות בקשר אחד עם השני, לאהוב ולהיות נאהבים, לחלוק את הרגשות שלהם ולהרגיש פחות מאוימים שמה לא יוכלו למלא אחר צורכיהם הבסיסיים. זהו עידן של התבוננות פנימה אל הרגש, אל המהות ואל הצורך של כולנו להרגיש שיש לחיינו משמעות הרבה יותר גדולה מאשר לקיום הפיסי שלנו בלבד, משמעות שעל כל אחד ואחת ללמוד לגלות ולתת לו ביטוי במציאות.
 
המחיר שאני מדבר עליו הוא לא מחיר במובנים שניתן מיד להעלות על הדעת, כמו כסף או מאמץ לא סביר וגם לא וויתור על משהו טוב או התפשרות חסרת הגיון. המחיר שאני מדבר עליו הוא המחויבות לטפח את עצמנו ללא הרף ולשאוף ללמוד איך להשתפר. המחיר שאני מתכוון אליו בא לידי ביטוי בוויתור על "החופש" מאחריות ומימוש הייעוד למען הכלל באמצעות היכולות , הניסיון והכישורים.