הדרכת הורים בנושא העישון

כהורה לילדים מתבגרים אני מבין את הדאגות של הורים שחווים את התבגרות ילדיהם ולא פעם מתלבטים על הדרך הנכונה כיצד לנהוג נוכח הגירויים הרבים שיש לבני הנוער והרצון שלהם להתנסות בדברים שמזוהים עם עולמם של המבוגרים. בהרצאות וההדרכות שלי להורים חשוב לי להעניק ידע וכלים מדוייקים כיצד להתמודד עם תופעת העישון בגיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות הוא גיל נפלא ומרתק, הילדים שלכם שהיו אך לא מזמן ילדים, מרגישים עצמאיים יותר בהחלטותיהם והם חופשיים יותר ליצור בעצמם את עולם התוכן שמעניין אותם, הם בוחרים עם מי מהחברים להיות ועם מי לא ובמה להתנסות עם או בלי ידיעתכם ההורים. ידוע כי בתקופת ההתבגרות הגורמים הסביבתיים הם המניעים העיקריים ובעלי ההשפעה על עיצוב האישיות. בפני ההורים עומד האתגר להתמודד בהצלחה עם ההשפעות הסביבתיות, תוך חיזוק והטמעת הערכים שיעצימו את אישיותם של הצעירים ויאפשרו לחוות את גיל ההתבגרות על כל היפה והמרגש שבו מבלי לפגוע בסיכוייהם לממש את הפוטנציאל כאנשים בוגרים ועצמאיים.

שלא כמו בתקופת הילדות בה ההורים הם שבוחרים באיזה סביבה להתגורר, עם מי להפגיש את ילדם ואיזה חינוך להעניק להם, בגיל ההתבגרות המניעים הרגשיים הם הדומיננטיים ובאים לידי ביטוי בעיקר ברצון לעשות דברים אשר מזוהים עם "עולם המבוגרים". לדמויות המבוגרות בעולמם של הצעירים יש השפעה גדולה מאוד על התנהגותם, דפוס החשיבה ודרך קבלת ההחלטות ואיזה "תמונת עולם" נתפשת על ידם ככזו בה הם רואים גם את עצמם ומקומם בחברה. תופעת העישון בגיל ההתבגרות מתחילה לפי מחקרים כבר בגיל 13! אין הורה שלא מדאיגה אותו תופעת העישון ושתיית אלכוהול בקרב בני הנוער בעיקר בשל ההשלכות שלהן. בהרבה מקרים על רקע העישון והשכרות מתפתחת אלימות מילולית ופיזית. כמעט מידי יום אנו עדים להשפעתם של ההתמכרויות על הצעירים שנוהגים בחוסר כבוד ולעיתים באלימות כלפי הוריהם, כלפי מחנכים ואחרים ובמקרים קיצוניים שהיקפם גדל, האלימות עולה בחיי אדם.

כל מי שהתנסה בהתמודדות עם תופעת העישון בגיל ההתבגרות יודע שאין הדבר תמיד פשוט וברור. כידוע, התנסות בדברים חדשים ולקיחת סיכונים הם חלק מתהליך ההתבגרות, למעשה - 90% מכלל המעשנים החלו לעשן לפני שהגיעו לגיל 18. המעשנים הצעירים יודעים שהסיגריות מזיקות לבריאות, אך הם אינם רואים את עצמם נפגעים. הם כמו כל המעשנים מאמינים בגישה לפיה: "לי זה לא יקרה". גישה זו עוזרת להם להתעלם מהסכנות הכרוכות בעישון. כמי שהיה בעצמו מעשן וגדל בבית של מעשנים אני מכיר היטב את המניעים לעישון ובעיקר את אלו הדומיננטיים בגיל בו גובר הרצון להיות מקובל, מבוגר ועצמאי, על ההיגיון והשכל הישר. הדרך היעילה ביותר למנוע את הרצון להתנסות בעישון היא באמצעות הדרכה ועיצוב תודעתי אשר מכוון להעצמת האישיות ולא רק בהדגשת הסיבות הבריאותיות מדוע מוטב לא לעשן.

כמו כל גם אני רואה בדאגה גדולה את תופעת העישון בקרב בני נוער, כיוון שהיא פוגעת בשלב מוקדם מאוד באישיותם של הצעירים מבלי שיהיו מודעים לכך. ההתמכרות לעישון מלווה בהשפעות נפשיות ורגשיות, גורמת למתחים מיותרים, מגבירה את הנטייה לדיכאון ומקשה על ביצוע מטלות הדורשות ריכוז. לא פעם נקשר העישון עם אלימות מילולית ופיזית, זאת בנוסף על הנזק הבריאותי הוודאי אשר מתגלה בד"כ בגיל מאוחר יותר.

במהלך השנים זיהיתי שהבעיה הגדולה ביותר עם העישון בקרב בני הנוער היא שאין להם "יד מכוונת" ולא כלים תודעתיים מספקים שעומדים לרשותם, מול עוצמתם של שיטות השיווק המתוחכמות, ההשפעה התקשורתית והלחץ החברתי. בנוסף, במשפחות בהם ישנם הורים מעשנים גדל פי 2 הסיכוי שילדיהם יהיו גם כן מכורים לעישון ועל ההורים לדעת זאת. למסרים השיווקים אשר עושים שימוש ציני במאפייני גיל ההתבגרות מטרה אחת ויחידה - לצרף עוד ועוד צעירים למעגל המכורים, שיכניסו לכיסם של היצרנים מיליארדים בשנה. כל מעשן מוציא על הסיגריות בממוצע כ- 8000 שח' בשנה אחת בלבד!

עדיין לא ברור מספיק כי התנסות אחת בלבד בעישון מספיקה כדי להוביל לדרך חיים של התמכרות על כל השלכותיה.

השינוי צריך להתחיל בנו המבוגרים

כדי שנוכל להוביל שינוי אמיתי שיסייע לבני הנוער, השינוי צריך לקרות בתוכנו קודם כל המבוגרים. עלינו לעצור לרגע ממרוץ החיים ולחשוב לאן פנינו מועדות ואיך אנו נראים בעיני הצעירים בבואנו לקבל החלטות בעלות השלכה ישירה על איכות החיים. השינוי צריך להתחיל בכל אחד ואחד בדרך החשיבה, בדפוס ההתנהגות בצורת הדיבור והיחס לעצמנו ולאחרים וזה לא תמיד קל ופשוט כאשר המציאות מורכבת והדאגה העיקרית היא לשרידות כלכלית ואישית, אבל זו הדרך הנכונה להראות לילדים שלנו מה חשוב באמת ולקוות שהם יפנימו ויאמצו גישה דומה. צריך לומר באופן ברור כי בניגוד למחשבה שהעישון הוא "אקט" של מבוגרים וסמל סטאטוס לעצמאות, ההתמכרות לעישון פועלת בדיוק בכיוון הפוך ופוגעת בתחושת החופש והעצמאות ומדכא את היכולת לממש את הפוטנציאל האישי.

לעשן זה לא כמו לשתות עוד כוס בירה עם חברים
 
שלא כמו בהרגלים אחרים שניתן לחשוב עליהם כמו אוכל טוב, ספורט או תחביב שאוהבים, העישון הופך מהר מאוד מהרגל להתמכרות ולמרכז החיים שסביבו הולך ונבנה עולם תוכן של מושגים, מחשבות, תחושות ורגשות. אחד ממאפייני ההתמכרות היא רמת מתח מוגברת שמביאה לחוסר סבלנות וסובלנות. ההתנסות בעישון בגיל צעיר והדחף הבלתי נשלט לצרוך סיגריות מאלץ את המעשנים הצעירים לשקר בניגוד לצו המצפון ( מצפן ) שלהם, רק כדי שיוכלו לממן את הסיגריות בד"כ "מתחת לאפם" של ההורים. בני הנוער מעשנים מתמודדים עם סיטואציה בלתי אפשרית בעל כורחם והיא אשר מעצבת וקובעת במידה רבה בהמשך את יחסם לדמויות מפתח ( הורים, מחנכים ובני זוג ) ולבסוף גם את היחס לעצמם.

נערים ונערות מעשנים משלים את עצמם שיש משהו טוב בעישון שהופך אותם ליותר "שווים" וכמובן שההיפך הוא הנכון. כדי להצדיק את דפוס ההתנהגות הלא הגיוני שפועל נגד הגוף, מעשנים מטפחים את האמונה שהנזק שבעישון אינו כה חמור או וודאי. הם משכנעים את עצמם שהעישון אינו שונה לדוגמא מזיהום האוויר ומתעלמים מהנזק וההשפעה על המימד הנפשי והתפקודי בהווה. העישון נתפס אצלם כעוד סוג של בילוי או הנאה וכאמצעי זמין ומיידי להתמודדות עם דילמות ומצוקות רגשיות ולכן הם לא ממהרים לוותר על העישון כל כך מהר. במוקדם או מאוחר מעשנים חשים בריקנות ובחוסר התועלת הממשית שיש בעישון אבל הם מתקשים להשתחרר ממנו בכוחות עצמיים. כתוצאה מכך הם מפתחים תחושת כישלון אישית ותסכול שהולך ומצטבר. 

כפי שציינתי, גדלתי בבית של מעשנים והייתי בעצמי מעשן שנים רבות עד לרגע שבו הבנתי שהנזק שגורם לי העישון הוא הרבה יותר גדול מהנזק לבריאות בלבד. למעשה דווקא הנזקים העקיפים, אלו שלא נהוג לדבר עליהם או לחשוב עליהם הם אלו שצריכים להדאיג כל מעשן ובמיוחד הורים לילדים ובני נוער, מכיוון שההשפעה של אותם נזקים היא מיידית ופוגעת ביציבות הרגשית בהווה הרבה קודם לנזק הגופני העתידי. כדי לעזור לבני נוער, צריך קודם כל להבין את עולמם ואת הקושי העצום שהם מתמודדים איתו. צריך "להיכנס לראשם" ולראות את התמונה הנראית מהמקום שבו הם נמצאים ולמה הם נחשפים מידי שעה בשעה. כאשר הם נחשפים להתנהגות שאינה מכבדת, להרגלים שאינם מוסיפים לאיכות החיים, לאלימות, לשחיתות השלטונית ולהתנהגות פזיזה ולא אחראית בכביש ובמקומות אחרים, יש לזה השפעה ומחיר.

בעידן בו רוב המסרים הפרסומיים שמים במרכז את התחרותיות, העושר החומרי וסיפוק היצרים כמדדי הצלחה צריך להזכיר לעצמנו ובמיוחד לצעירים כי תחושת אושר אמיתית אינה נובעת רק מהישגים חומריים אלא באיזון שבינם לבין תחושת המטרה והערך עבורו מושקעים רוב המאמצים והמשאבים. ילדים ובעיקר בני נוער צריכים לשמוע ולהבין כי הצלחה אמיתית נובעת מתחושת הגשמה עצמית. לאנשים מצליחים חשוב להרגיש שהם מממשים את הפוטנציאל שלהם כאנשים חושבים ובעלי יכולת מיוחדת. אנשים מצליחים מאמינים בעצמם והערך העצמי שלהם נובע מחיבור חזק לצרכים הפנימיים ולמטרות שהציבו לעצמם. ההתמכרות לעישון לעומת זאת מדכא את הנפש והגוף ולכן היא מרחיקה את הסיכוי להגשים את הפוטנציאל האמיתי ולהשיג תוצאות משמעותיות.

אני עושה את החיבור בין העישון להצלחה מכיוון שבתפיסה שלי העישון מייצג בדיוק את ההיפך מצמיחה והתקדמות, הוא מוביל למקום שאין תקווה ולעולם לא "יתיישב" עם השכל הישר או ההיגיון. במקום להתמקד במה "שחסר" ובמאפייני גיל ההתבגרות השליליים צריך לחזק בבני הנוער את תחושת הערך העצמי ולהתוות עבורם כיוון חדש לעתיד באמצעות יצירת הזדמנויות ודו שיח על הצרכים והשאיפות האמיתיות שלהם בתקופת הגיל היפה בחייהם. הדרך הטובה להעצים את אישיותם של בני נוער היא לבחון ביחד עימם דילמות, החלטות והתנהגויות במושגים של "חכם" ולא "חכם", מועיל ולא מועיל ביחס להצלחה לממש שאיפות ומטרות בעלות ערך בהווה ובראיה לעתיד. בני נוער שאישיותם תהיה חזקה ומגובשת יוכלו לעמוד בפני הפיתוי להתנסות במה "שנחשב" ו"אטרקטיבי". נערים ונערות אשר יזכו לעידוד ותמיכה ברגעים הנכונים, ילמדו לסמוך על החושים והאינסטינקטים שלהם ויגבשו דעה והחלטה כאנשים עצמאיים כבר בגיל צעיר.

לכם ההורים בנימה אישית

אנו נמצאים בעידן שמחייב חשיבה במושגים חדשים כדי להבטיח את עתידנו ועתיד הדור הבא. בעיקר נכון הדבר על המהות שלנו כבני אנוש, על התפקיד שלנו בעולם הזה, על הצורך לשמור ולהגן על הטבע והסביבה אבל אולי יותר מכל על הדרך להחזיר את האהבה והאותנטיות לחיים. אנשים היום זקוקים יותר מתמיד להיות בקשר אחד עם השני, לאהוב ולהיות נאהבים, לחלוק את הרגשות שלהם ולהרגיש פחות מאוימים שמה לא יוכלו למלא אחר צורכיהם הבסיסיים. זהו עידן של התבוננות פנימה אל הרגש, אל המהות ואל הצורך של בני האדם להרגיש שיש לחייהם משמעות הרבה יותר גדולה מאשר לקיום הפיסי שלהם.

הפערים בין בני האדם הם כבר לא רק בין עשירים לעניים אלא גם במצב הרוח ובבריאות הנפשית. לאחרונה מתואר הדיכאון כמחלה בה מושקע התקציב הגדול ביותר בעולם יותר מכל מחלה אחרת אפילו מהמחלות הקשות ביותר. אני חושב שהסיבה לכך היא "השפע" לכאורה באפשרויות והפער הבלתי אפשרי בין המצוי ורצוי שיוצר בלבול וקושי לזהות בבירור את הדברים החשובים באמת לתחושת האושר.

למדו את עצמכם וגם את ילדכם לחשוב אחרת, לבחון אלו מחשבות מקדמות אתכם ולאמץ אותן ואלו לא ומהן נסו להשתחרר. ככל שיעבור הזמן ותאמצו אל ליבכם דפוס חשיבה וגישה חיוביים הם ייטמעו בנפשכם כ"אמת חדשה" וכדרך חיים ומכאן השמים הם הגבול למה שתוכלו להשיג הורים וילדים.

לפרטים נוספים על תוכנית הגמילה מעישון במכון שאיפה - לחצו על אחת התמונות