|
"השאכטה האחרונה"
באפריל 2011 קיבלתי פניה מעמותת "גשר אל הנוער" להתחיל בתוכנית העצמה אישית עם נערות שהעישון הוא חלק מחייהן. כאחד שהתחיל בעצמו לעשן בגיל צעיר אני יודע וזוכר את המניעים לעישון בתקופת ההתבגרות והקושי שאיתו נאלצתי אני להתמודד בגיל צעיר ולכן ידעתי שעומד לפני אתגר גדול לגרום לבני נוער אחרים לשנות תפיסה ולהוביל לכך שהעישון לא יהיה יותר רלוונטי בחייהם.
המסר לאורך כל המפגשים היה שהעישון אינו עוד הרגל תמים. למעשה מדובר בהתמכרות שקשה מאוד לשלוט בה ונלווים לה השפעות שליליות וחמורות על הגוף הפיסי אבל הבעיה המרכזית שלא תמיד קל לזהות ולהגדיר אותה היא הפגיעה בדימוי העצמי ומבלי לשים לב הופך העישון לחסם הצלחה ולמכשול לחיות באמת חיים מאושרים.
כבר במפגש הראשון נוכחתי שהגישה שלי נכונה ועתידה להשפיע לא פחות מאיך שהיא משפיעה ופועלת על מעשנים וותיקים ומבוגרים. אני מוכרח להודות שגישתן המכבדת של הבנות שהצטרפו אלי לתוכנית, גם כאשר לא הבינו בתחילה את הקשר שאני עושה בין העישון למיצוי הפוטנציאל ולהצלחה בחיים, עודדה אותי להמשיך במפגשים והתוצאות לא איחרו לבוא. בשלב מסוים החלו לנבוט ניצנים של שינוי, כמו צמח שטופל והושקה בקפידה עד לרגע שהחל להראות לעולם את עליו הירוקים הראשונים.
למרות ההתרגשות הגדולה על כך ששתיים מהנערות הפסיקו לעשן בתוך זמן קצר של שבועות ספורים, לא הופתעתי והייתי נחוש להוביל גם את השאר להצלחה מלאה. לאורך כל הדרך ראיתי בעיני כולן את הרצון ללמוד, להבין ולהצליח, חשתי בכל פעם שנפגשנו בכל אחת, את השאיפה להוכיח לעולם שיש להן פוטנציאל ומגיע להן להיות כל מה שהן רוצות. בשלב מסוים השיחות על העישון התמעטו והתכנים של המפגשים עסקו בנושאים אחרים הקשורים לתקופת הבגרות וגם לעתידן כנשים עצמאיות ומצליחות.
כמי ששירת בצה"ל מעל 20 שנה במגוון תפקידים מאז הייתי נער בפנימייה של ח"א ועד לשחרור מהצבא בדרגת רס"ן, היה לי המון מה לתרום בנושאים החשובים לתקופת ההתבגרות כמו: הגיוס לצבא, לימודים אקדמאיים ובחירת מקצוע לעתיד. המיקוד החדש בעתיד ובדרך האפשרית להגשים חלומות, היו סימן לנקודת מפנה בדרך החשיבה של הבנות שעד מהרה באה לידי ביטוי בשחרור מהצורך להמשיך ולצרוך סיגריות.
"גשר אל הנוער" הוא מודל שמוכיח את מה שכל אדם בוגר יודע. הפוטנציאל גלום בכל אחד מאיתנו והסיכוי לממשו תלוי בהרבה גורמים, אבל בעיקר בסביבה האנושית, בתמיכה ובעידוד שאנו זוכים להם ברגעים הנכונים. האנשים הנפלאים שפועלים בארגון, יוזמי הפרויקט וכל מי שנרתם אליו מעניקים הזדמנות נדירה לבני נוער להרגיש שהאפשרויות פתוחות בפניהם ויש מי שרוצה בהצלחתם ומוכן להשקיע בהם, זמן ותשומת לב וגם משאבים אחרים, מעבר למה שרוב ההורים יכולים להעניק.
כפי שציינתי גם אני התחלתי לעשן בגיל צעיר ולא הייתי מודע להשפעה האמיתית של העישון על חיי ולא קישרתי בין העישון ליכולת שלי לממש שאיפות ולהשיג מטרות, כמו רוב המעשנים התייחסתי לעישון כאל עוד סוג של הנאה ואמצעי להפיג באמצעותו מתחים, אבל מאז שהחלטתי להוציא את העישון מחיי, התבהר לי מהר מאוד שבזבזתי במשך שנים את 2 המשאבים היקרים ביותר שניתן לחשוב עליהם, הזמן והאנרגיה וגם פגעתי בבריאותם של האנשים שאני אוהב נוסף לזו שלי. אבל לשמחתי היה לי השכל והאומץ להתגבר על הפחדים שמנעו ממני במשך זמן רב להיפטר מההרגל ההרסני ולחולל את השינוי המדהים ביותר בחיי.
יד מכוונת ולא רק הסברים מלומדים
גיל ההתבגרות הוא גיל נפלא ומרתק, מי שהיו ילדים עד לא מזמן, מרגישים עצמאיים יותר בהחלטותיהם וחופשיים ליצור לעצמם את עולם התוכן שמעניין אותם, הם בוחרים עם מי מהחברים להיות ועם מי לא ובמה להתנסות עם או בלי ידיעתם של ההורים. שלא כמו בתקופת הילדות בה ההורים הם שבוחרים באיזה סביבה להתגורר, עם מי להפגיש את ילדם ואיזה חינוך להעניק להם, בתקופת הבגרות המניעים הרגשיים הם אשר מובילים וקובעים לבסוף את ההחלטות. הרצון העיקרי הוא לעשות דברים אשר מזוהים עם "עולם המבוגרים", להתנסות בחוויות חדשות "ומסעירות" לקחת סיכונים ולבחון את הגבולות העצמיים.
כשאני רואה כיצד ילדי מביטים עלי ואיך שהם בוחנים את הדרך שבה אני מתנהג, מדבר או איך שאני מתייחס אליהם, לאימם ולאנשים אחרים, אני יודע שאני משפיע עליהם וקובע במידה גדולה גם את גורלם בהמשך כאנשים עצמאיים. ילדים בוחנים כל הזמן את הסביבה והם מעצבים את אישיותם בהתאם למה שהם קולטים בכל רגע נתון. התפיסה על החיים ובעיקר על מושגים כמו כסף, אהבה, רכוש, הצלחה, בריאות, הגשמה עצמית ופוטנציאל, מתגבשת בתהליך שנמשך כל החיים אבל הפרק המשמעותי בעיצוב הערכים ודפוסי ההתנהגות הוא בתקופת הבגרות.
בתקופת ההתבגרות מתגבש היחס שלנו לעצמנו ולכל המתרחש סביבנו בעולם וגם הדרך האפשרית עבורנו להתקדם בחיים. כל אחד מעצב במודע או שלא במודע את הדרך שלו להשיג דברים. לדימוי העצמי השפעה מכרעת על קצב ההתקדמות ותחושת האושר ולבסוף גם על התוצאות וההישגים. כאשר הדימוי העצמי חזק וחיובי, החיים נראים כחוויה מרגשת ומסעירה. אבל כשהתפיסה העצמית ירודה ושלילית או שאינה מגובשת וחלשה, הגישה לחיים היא ממקום של קושי, של מחסור מה שמגביר את אי הוודאות לעתיד ומעצים רגשות שליליים ואת חוסר השליטה.
בגיל ההתבגרות לדמויות מבוגרות בעולמם של הצעירים יש השפעה גדולה מאוד על אלו דפוסי חשיבה והתנהגות הם יאמצו ומה תהיה "תמונת העולם" הפנימית ואיך שיראו את עצמם ומקומם בחברה בהווה ובעתיד. כך נבנים ומעוצבים ערכים שהם הבסיס לכל הקיום האנושי, לסדר ולחוקים האוניברסאליים של מה מותר ומה אסור, מה מועיל ליופי שבעולם ומה לכיעור שבו, מה הופך אנשים לבריאים ומה מדכא את התפתחותם וגורם להם לסבול, ערכים קובעים את התוצאות בחיים, ביחסים הבינאישיים והזוגיות, בקשר המשפחתי וסיפוק ממשלח היד ובחופש הכלכלי שמאפשר בסופו של דבר ליצור סביבת חיים נוחה ובטוחה לכולנו כחברה.
השיחות עם ילדים ובני נוער על הלחץ החברתי שיכול להוביל אותם להתנהג בדרך שלילית בניגוד לשכל היישר וההיגיון, הם דבר חשוב מאוד אבל לא מספיק להקדיש לכך מספר בודד של שיעורים. החינוך הנכון צריך להתמקד בערכי החיים ובדרך האפשרית לחיות חיים של הגשמה מלאה, ביחסים הזוגיים, בקריירה ובעבודה וגם בבריאות הגופנית והנפשית. צריך לעודד בני נוער להשקיע בדברים בעלי ערך שיחזקו את הדימוי העצמי שלהם ויטפחו אצלם את התפיסה שהם שווים ומוכשרים בדיוק כפי שהם מבלי להזדקק "לאישור" מבחוץ.
אפשר להגיד לבני הנוער הכול ולהציב להם גבולות, להורות להם ולהפציר בהם לעשות או לא לעשות דבר מה, לחלק להם ציונים טובים כאשר הם מצליחים וציונים פחות טובים כאשר לא עומדים בציפיות, לעודד אותם למצוינות ולסייע למי שזקוקים לתמיכה ועזרה, אבל בלי ידע נכון ומבוסס, מודל לחיקוי והשראה, ההתמודדות שלהם עם מציאות החיים היא כל כך מורכבת עדי כדי בלתי אפשרית בהתחשב בעובדה שתשומת הלב מצד ההורים אליהם מסתכמת בכמה דקות אולי ביום. קל מאוד למצוא בעישון מענה ופתרון נוח וזמין וליפול להתמכרות במיוחד כאשר דמויות מפתח כמו הורים, מחנכים או דמויות נערצות פועלים בניגוד למה שבני נוער שומעים כלא נכון או מזיק...הם מבולבלים וספק אם יאמינו ויפנימו את מה שכל כך מנסים להעביר להם גם אם הדברים נשמעים לגמרי הגיוניים.
חינוך בדרך של דוגמא אישית והדגשת הערבות ההדדית כערכים מרכזיים תחזק את אישיותם של צעירים מול אינסוף הגירויים שנמצאים בכל מקום כמעט, בשלטי הפרסום, באינטרנט ובתוכניות הטלוויזיה וברחוב כאשר נדמה שעישון, אלכוהול והתנהגות מינית בוטה הם סימן לחופש ועצמאות. די לראות את אתרי האינטרנט של חברות יצרני הסיגריות כולל את אתר "דובק" יצרנית הסיגריות הישראלית כדי להבין כיצד עובדת האשליה שהיצרנים יוצרים במכוון, הם דואגים לייחס לעישון ערכים של אושר וחופש כאשר האמת היא הפוכה, העישון לוקח מאנשים את החופש, מגביל את צעדיהם, הופך אותם לחולים ופוגע בכל מי שחי בסביבתם.
צריך לנסות ולהבין את עולמם של הצעירים מהמקום שבו הם נמצאים. צריך "להיכנס לראשם" של ילדים ובמיוחד של בני נוער ולראות את התמונה שנראית בעיניהם ולמה הם נחשפים מידי שעה בשעה בסביבה שלהם הקרובה והרחוקה, מהתקשורת ולא פעם גם מההורים או מחנכים: התנהגות שאינה מכבדת, הרגלים שאינם מוסיפים לאיכות החיים, אלימות, שחיתות שלטונית, התנהגות פזיזה ולא אחראית בכביש ובמקומות אחרים, לכל אלה יש השפעה על התודעה ויש מחיר.
שליחות וחזון
לי לא היה מישהו שיאמר לי את הדברים האלה וגם לא היה לי מודל לחיקוי שיגרום לי לחשוב ולהאמין שאני מוכשר ומוצלח ושביכולתי להתמודד עם רגשות שליליים בדרך בריאה וחיובית במקום לחפש אחר הקלה זמנית שתגבה ממני מחיר כל כך יקר במשך זמן רב כל כך. בסביבה שגדלתי בה העישון היה חלק מרכזי בחיים וגם מקור לסבל נפשי שנראה בשלב מסוים כאילו היה גזרה משמיים שאינה ניתנת לפתרון.
ההחלטה שלי לפעול בנושא, להשקיע כל הכישרון שבי וניסיון חיי היה ועודנו כדי לומר לבני נוער, אתם נפלאים ויש לכם את כל מה שאתם זקוקים לו כדי להרגיש טוב עם עצמכם בלי שתהיו תלויים בעישון, באלכוהול או נרגילה ובוודאי שלא באף חומר מזיק אחר.
כולנו רוצים להיות מאושרים, להרגיש שחיינו מתפתחים ומתקדמים בקצב ובכיוון הנכון מבלי שנאלץ לחוות רוב הזמן מצוקה ודאגה. אושר אמיתי כזה נובע מתחושת פנימית של שלמות עם החיים ומגאווה פנימית על מי ומה שאנחנו. עישון לא יכול לגרום לאושר וכל מה שהוא יוצר זו אשליה שיש בו משהו טוב ומהנה. התוכנית שלי לגמילה מעישון מלמדת שעישון זו בחירה בדרך שגויה להתמודד עם אי נוחות רגשית, לרוב זמנית שניתן להשתחרר ממנה בקלות במגוון דרכים מועילות מבלי שהעישון יהיה בכלל אחת האופציות.
אני שמח על הזכות להיות חלק ממשפחת "גשר אל הנוער". אני מרגיש אני ממלא תפקיד של מישהו שלא זכיתי לפגוש כשהייתי צעיר, מישהו שיאיר בפני את הדרך, שיכוון ויציב בפני גבולות מתי שצריך וגם יעודד אותי ברגעים מסוימים כדי שלא ארגיש שאני זקוק לתמיכה המפוקפקת שהעישון מעניק כשהתמודדתי עם דילמות וקונפליקטים פנימיים ביחסי האהבה, בקשר עם ההורים, בהישגים הלימודיים וברצון להרגיש מקובל ומצליח.
חשוב להשפיע על בני נוער ולהעניק להם יד מכוונת כדי שיוכלו להגשים את עצמם כבר בגיל צעיר, הם המנהיגים הבאים והם אלו שיקבעו העתיד את המדיניות שתמשיך ותעצב את פניה של החברה. הנרי פורד ממציא המכונית הראשונה (1896), האחים רייט, שהמציאו את המטוס הראשון (1903), תומס אדיסון שהמציא את נורת החשמל ( 1879) ו אלכסנדר גרהם בל- ממציא הטלפון ( 1847) וביל גייטס ומרק צוקרברג ששינו את פני האנושות עם תוכנות מחשב, הם דוגמאות בולטות למי שגיבשו את חזונם בגיל צעיר, האמינו בעצמם ופעלו בנחישות לאור חזון עד שהשיגו את המטרה.
לכל אחד יש כישרון מיוחד שניחן בו. מנהיגים, מומחי רפואה או טכנולוגיה, אומנים, אלופי ספורט או מי שיש להם חוש מיוחד לעסקים ובזכותו הצליחו להגיע לפסגות בלתי נתפסות של עושר מופלג, כולם חושבים ופועלים בדרך שעוזרת להם להתגבר על קשיים ומחסומים, דרך שנותנת משמעות לעשייה היומיומית שיש בה תרומה חיובית לעולם.
החלטתי לכתוב את המאמר הזה בתקווה שאוכל להעביר את רעיונותיי לעוד נערות ונערים וגם להורים לילדים בגיל ההתבגרות ולאנשי חינוך באשר הם. ההצלחה של אותן נערות צעירות בגשר אל הנוער לחולל שינוי בחייהן, צריכה לעודד אותנו המבוגרים וגם בני נוער נוספים שאפשר תמיד, בכל גיל לשנות תפיסה ולהשקיע את הזמן והאנרגיה בדברים הנכונים שיבטיחו בסיכוי הגבוהה ביותר את עתידנו כאנשים שמביטים תמיד על עברם בסיפוק ובגאווה. דווקא עכשיו בתקופה של שינויים חברתיים וכלכליים בארץ ובעולם וגם אי וודאות ביטחונית, חשוב להדגיש את מה שמייחד אתנו כבני אדם ולשאוף כל אחד בדרכו להשפיע על העתיד באמצעות ההתנהגות, האמונות והערכים.
מהי הצלחה?
לאחרונה פורסם כי במחקר שנעשה בקרב נערות בגיל ההתבגרות נמצא כי 70% מהן רוצות להתפרסם לפני הרצון להצליח בתחומי מקצוע חשובים כמו רפואה, הנדסה או משפטים. הממצאים אינם מפתיעים נוכח ההצפה הבלתי פוסקת בתוכניות ריאליטי ומסרים שיווקיים שמכוונים לדור הצעיר שרואה בפרסום הזדמנות נוחה ומהירה כביכול להגיע להצלחה חומרית.
הגיע הזמן להשמיע בפני הנוער שהצלחה אמיתית לא נמדדת רק בכסף או בסממנים חיצוניים כמו תואר אוניברסיטאי או תפקיד ציבורי בכיר. הצלחה אמיתית נובעת מתחושת הגשמה עצמית ומהחופש להגשים את הפוטנציאל ביומיום כדרך חיים. אנשים מצליחים מאמינים בעצמם והערך העצמי שלהם נובע מחיבור חזק לצרכים הפנימיים ולמטרות שהציבו לעצמם והם שואבים כוחות מההצלחה שלהם שנבנית, צעד אחר צעד במשך שנים ארוכות.
הבעיה עם ההתמכרויות שהם מדכאים את הנפש ואת ייצר החיים ולכן הם מרחיקים את הסיכוי של האדם לחיות חיים של הגשמה מלאה, אישית ומקצועית.
השינוי צריך להתחיל אצל כל אחד מאיתנו המבוגרים. אם אנו רוצים להבטיח את העתיד לדורות הבאים, עלינו לעצור לרגע ולחשוב לאן פנינו מועדות ואיך אנו נראים בעיני הצעירים מאיתנו בבואנו לקבל החלטות בעלות השלכה ישירה על איכות וערך החיים וגם איך שאנו מתמודדים עם קשיים מסוגים שונים.
השינוי צריך להתחיל בדרך החשיבה, בהתנהגות בצורת הדיבור והיחס לעצמנו ולאחרים וזה לא תמיד קל ופשוט לשנות הרגלי חשיבה כאשר המציאות מורכבת והדאגה העיקרית היא לשרידות. לאנשים רבים אין את הכוח לחשוב או לפעול בדרך שונה מזו שהתרגלו אליה גם כאשר היא אינה מובילה לתוצאות חיוביות.
צריך לתת דוגמא אישית לדור הבא עד כמה חשוב להשקיע בהתפתחות אישית, ברכישת ידע, בהתנסות ובחתירה לחיים עצמאיים וחופשיים כדי לא להרגיש "קורבן" לנסיבות.
בעידן בו רוב המסרים הפרסומיים שמים במרכז את התחרותיות, העושר החומרי וסיפוק היצרים כמדדי הצלחה צריך להזכיר לעצמנו כי תחושת אושר אמיתית אינה נובעת רק מהישגים חומריים אלא באיזון שבינם לבין תחושת המטרה והמשמעות שיש לחיים. בעיניים שלי הצלחה אמיתית נובעת מתחושה של הגשמה עצמית ומהרגשת שייכות וזה יכול לקרות רק כאשר אנו מרגישים שאנו מממשים את הפוטנציאל כאנשים חושבים ובעלי יכולת מיוחדת ומאמינים בעצמנו כי ביכולתנו להתגבר על קשיים ולהתמודד עם אתגרים ושינויים.
זהו עידן שמחייב חשיבה במושגים חדשים. בעיקר נכון הדבר על המהות שלנו כבני אנוש, על התפקיד שלנו בעולם הזה, על הצורך לשמור ולהגן על הטבע והסביבה אבל אולי יותר מכל על הדרך להחזיר את האותנטיות לחיים. אנשים היום זקוקים יותר מתמיד להיות בקשר אחד עם השני, לאהוב ולהיות נאהבים, לחלוק את הרגשות שלהם ולהרגיש פחות מאוימים שמה לא יוכלו למלא אחר צורכיהם הבסיסיים. זהו עידן של התבוננות פנימה אל הרגש, אל המהות ואל הצורך של כולנו להרגיש שיש לחיינו משמעות הרבה יותר גדולה מאשר לקיום הפיסי שלנו בלבד, משמעות שעל כל אחד ואחת ללמוד לגלות אותה בעצמו ולתת לה ביטוי בחייו היומיומיים כבר בגיל צעיר.
להיות "עץ במבוק סיני"
"הבמבוק הסיני" הוא סיפור מופלא שממחיש באופן יוצא דופן את חשיבות ההשקעה הנדרשת וההתמדה עד שמגיעים לפסגה. 5 שנים לוקח כדי לגדל עץ במבוק סיני עד שהוא מגיע לגובה של בניין. 5 שנים של השקיה וטיפוח יומיומיים, מבלי שיצא מהאדמה אפילו ניצן או עלה אחד!
למרות שנראה ששום דבר לא קורה מעל לפני השטח, אם האיכר יפסיק להשקות את האדמה יום אחד, השתיל ימות. אבל למעשה מתחת לפני השטח קורים הרבה דברים שנועדו לאפשר לבמבוק להגיע לשיא גובהו ברגע הנכון. רשת מסועפת של שורשים נועדו להבטיח את יציבותו של הבמבוק ולכן רק בשנה החמישית מתחיל הבמבוק לצוץ ולצאת מעל לפני האדמה ומאותו הרגע לוקח לו 6 שבועות בלבד כדי להמריא לשמיים לגובה של 30 מטר!
התפתחות וצמיחה אישית דורשים זמן וסבלנות אבל יותר מכל התמדה. בדיוק כמו עץ הבמבוק גם אנחנו זקוקים לתנאים מסוימים שיאפשרו לנו להגיע לשיא הפוטנציאל וגיל ההתבגרות הוא ללא ספק התקופה היפה בחיים שבה מתרחש תהליך איטי של עיצוב האישיות וכל השקעה גם אם קשה לראות בה תוצאות מיד מניבה את פירותיה בשלב מאוחר יותר והופכת לקרש קפיצה ומנוף להצלחה אישית ומקצועית. ( ניתן לצפות בסרטון ביוטיוב תחת הכותרת "עץ במבוק סיני").
בכולנו פועל אותו מנגנון מופלא שמתוכנת מרגע הבריאה והלידה לגדילה והתפתחות, אבל כמו הפרח שזקוק למים, אוויר ואדמה פורייה כדי שיגיע למלוא הפוטנציאל, בני אדם זקוקים נוסף על הצרכים הפיסיולוגיים החיוניים, לתמיכה ועידוד רגשיים, לאתגר ולתחושת מטרה אבל גם לשקט פנימי.
בגיל ההתבגרות האתגר והמאמץ מושקע בלימודים, ברצון לחוות חוויות חדשות ומסעירות, בניסיון לבדוק את הגבולות והיכולת האישית. בחירה בחיים ללא עישון, מסמלת דרך חדשה, דרך שמאופיינת בחשיבה אחרת, דרך שמחזקת את תחושת הגאווה הפנימית, דרך שמקרבת את האדם למציאות חיים שיהיה שלם איתה ויאמין בה שהיא זו אשר מתארת את אופיו האמיתי, את הדברים שהוא שואף להשיג והיחס שלו לערך החיים ולמושג הצלחה.
העישון הוא גורם העוני מספר 1 בעולם
בכל שנה מציינים בארץ ובעולם את היום הבינלאומי ללא עישון והעישון נקבע בכל שנה מחדש כגורם העוני מספר אחד בעולם, יותר מכל המחלות ותאונות הדרכים. אז גם ממשלות מעלות שורה של החלטות במטרה "לנקות" כלשון ההודעות את הרחובות מעישון אבל בפועל עושות מעט מאוד. צריך לברך על ההתקדמות והמגמה הכללית שהופכת יותר ויותר את העישון ללא לגיטימי עד להוצאתו לגמרי מהחוק. אני יודע שבעיני רבים עדיין ( גם שאינם מעשנים ) העישון הוא הרגל שאין להתערב בו מכיוון שהוא נתון לבחירה והחלטה של מבוגר, אבל זהו שאין הדבר כך. אף מעשן לא בחר לשעבד את חייו מבלי שיוכל בקלות להפסיק את ההרגל שלא לדבר על המחיר הכבד שהוא ייאלץ לשלם בכל היבט של חייו.
לא מפתיע שההתמכרות לעישון נחשבת לערמומית מכל התמכרויות, לרוב האנשים קשה להבין את תופעת העישון לגמרי ואת השלכותיה האמיתיות והבלבול הוא לא רק בקרב המעשנים עצמם אלא גם בציבור כולו אפילו בקרב אנשי חינוך ורופאים בכירים. מצד אחד ברור שהעישון הוא דבר שלילי שכדאי להימנע ממנו אבל עדיין הציבור מתייחס לעישון במידה של סלחנות ואפילו בלגיטימיות שבאה לידי ביטוי בחוקים שמגבילים אמנם מכירה של סיגריות לקטינים אבל מתירים זאת לבני הגיל הנחשב ל"בוגר" מספיק להחליט להזיק לעצמו ולאחרים.
האבסורד הלאומי מתגלה בתוכנית "כולבוטק"
לאחרונה קמה סערה בתוכנית "כולבוטק" סביב הרכב החומרים שיש בסירים ומחבתות שעשויים להיות רעילים. בדיקות מעבדה גילו שחלק מהיצרנים עושים שימוש בתהליך הייצור בחומרים שיכולים להיספג במזון המבושל בהם ולפגוע בבריאות האדם. כולנו מקפידים לקרא בעיון כל תופעת לוואי שתרופה יכולה לגרום לפני שאנו נוטלים אותה ומה הרכב השומנים במזון שאנו צורכים או החומרים הלא טבעיים בחטיפים שאנו מאפשרים לילדנו לאכול, אבל על חפיסות הסיגריות אין אפילו פרט אחד על מה שהן מכילות באמת ומה הנזק הצפוי למי שמחליט להתנסות בהן אפילו פעם אחת.
למרות הקשר הוודאי בין עישון לסבל אנושי, זה לא מפריע ליצרנים להמשיך ולזרוע חול בעיני הציבור ובמיוחד בעיניהם של בני נוער שנופלים בפח ומשלים את עצמם שכדאי להם לעשן.
למסרים השיווקים אשר עושים שימוש ציני במאפייני גיל ההתבגרות יש מטרה אחת ויחידה - לצרף עוד ועוד צעירים למעגל המכורים לעישון ולהפוך אותם "ללקוחות שבויים" שיכניסו לכיסם של היצרנים ולממשלה מיליארדים מידי שנה. מעשן ממוצע מוציא על הסיגריות כ- 10000 שח' בשנה אחת בלבד! חשבו כמה כסף זורם לקופת המדינה וכמה ליצרנים והמשווקים. בהתחשב בזה שהמדינה גובה מס של 75-80% על כל מכירה קל להבין מדוע אין אינטרס מובהק לממשלה לוותר בקלות על ההכנסות שהעישון מייצר.
בהדרכות שאני מקיים אני נוהג לספר מה גרם לי להחליט לא לעשן יותר לעולם. כמו כל המעשנים המחשבות שאני מבזבז כסף או דופק את הבריאות שלי לא הובילו אותי להפסיק לעשן קודם לכן למרות שניסיתי המון פעמים. ההרגשה שאיני צריך יותר לעשן הגיעה כשהחלטתי לתת משמעות אמיתית לחיים שלי. זכרתי איך הורי נאלצו לבלות את רוב חייהם בעבודה קשה רק כדי לשרוד וחוו סבל נפשי קשה וידעתי שאם אני רוצה להגשים שאיפות שנראות בעיני כחשובות כמו חופש כלכלי, בריאות טובה ושמחת חיים עלי לחשוב ולהתנהג באופן שמכבד את גופי ונפשי, כך שאהיה רוב הזמן בשיא היכולת.
אני יודע שגישתי על העישון קצת שונה ולא שגרתית ואולי מפתיעה אנשים רבים בקשר שאני עושה בין ההרגל לעשן לתוצאות בחיים אבל זה בדיוק כך. מאז שהפסקתי לעשן, חיי השתנו מקצה לקצה וזה קרה גם לאימי ולשני אחיי שהחליטו להוציא את העישון מחייהם וראיתי את השינוי המדהים גם בחייהם של מעשנים רבים אחרים שראו את ההיגיון בדברים שהשמעתי בפניהם והחליטו על שינוי מתוך עוצמה ולא המתינו לרופא שיאמר להם שהתרחש בגופם נזק בלתי הפיך, או למנהל הבנק שיאמרו להם שחשבון הבנק שלהם מוגבל, או שבן/ת הזוג שלהם כבר לא יכול לסבול את הריח והסבל שהעישון גורם לכל המשפחה.
אני כותב את הדברים כדי לחזק בעיקר בני נוער אבל גם מעשנים באשר הם. אל תמשיכו לבלות את שארית ימיכם בתחושה של החמצה שאולי ללא העישון החיים שלהם היו יכולים להיות טובים יותר, כל יום שעובר כל דקה לא יחזרו וביכולתכם להחליט לאן אתם מובילים את חייכם כקברניטים שקולים, מנוסים ואחראים. נכון אלו רק מילים, אבל יש להם עוצמה.
מניסיוני האישי וגם מעבודה עם מעשנים בכל הגילאים נוכחתי שלמרות הקושי לכאורה, ניתן להצליח ולהפסיק את התלות בעישון בלי להזדקק לתרופות, חומרים אחרים או איזה "טריק" ברגע שמבינים כיצד פועל אותו מנגנון שנועד לכוון את החיים של כולנו תמיד לצמיחה. אותו מנגנון יודע לסמן לנו ולאותת לנו כאשר אנו מתנהגים באופן לא ראוי, כלפי עצמנו או כלפי אחרים והוא יודע בדיוק מתי אנו פועלים בניגוד לטבע האנושי וייצר החיים ומתי חיינו נעים במסלול חיובי ומעורר בנו רגשות חיוביים, שמחה ואהבה ותשוקה כאנשים שנועדו לגדולה.
אני גאה ומלא הערכה לבנות "גשר אל הנוער" הנפלאות שאפשרו לי להראות להן את הדרך להפוך את העישון ללא רלוונטי יותר בחייהן וחיזקו אותי להמשיך בעשייה. אני בטוח שעבור כל אחת זו רק התחלה ואין גבול לשאיפות שהן יכולות להשיג כנשים מוצלחות ועצמאיות.
משה רוימי, מנכ"ל מכון שאיפה
|
.jpg?id=9331150)
.jpg?id=7642607)